אם לא אגע בזה – אולי זה ייעלם
- shahar yemin
- Aug 5
- 2 min read
על הימנעות כמנגנון הגנה
לפעמים אנחנו פשוט לא רוצים לגעת בזה.
לא להיזכר, לא להרגיש, לא לחשוב על זה יותר מדי. הגוף והנפש כאילו לוחשים לנו "עזוב, זה כבד מדי עכשיו", ואנחנו פונים הצידה.
זו יכולה להיות שתיקה, הימנעות משיחה, גלילה אינסופית בטלפון, או התעסקות בקטנות - רק לא להרגיש את מה שכואב. במובנים רבים, זו תגובה טבעית, אולי אפילו בריאה. מנגנון הגנה שנועד לעזור לנו להחזיק את מה שעוד קשה מדי לפגוש. אבל כשההימנעות הופכת להרגל, היא לא רק מגנה - היא גם מצמצת. ולפעמים בלי שנשים לה, היא מתחילה לנהל אותנו מבפנים.
כולנו נמנעים לפעמים. לפעמים זו דחיינות קטנה, לפעמים שתיקה במקומות שמפחידים, ולפעמים התרחקות מדברים חשובים לנו. זה לא מעיד על חולשה - אלא על כך שאנחנו אנושיים.
איך נראית הימנעות?
הימנעות לא תמיד נראית כמו בריחה ברורה ממקור איום. לפעמים היא לובשת צורה של שקט - של הדחקה, ניתוק, או מיקוד יתר במה ש"בטוח". היא יכולה להופיע גם ברמה הרגשית: הימנעות מלהרגיש כעס, עצב, אכזבה או פגיעות - רגשות שעלולים להציף, להכאיב, או לא להתקבל.
עוד כמה דוגמאות מהחיים:
להעמיס משימות בלי הפסקה - רק כדי לא לעצור ולהרגיש.
לא להרים טלפון, כי "אין לי כוח לשיחה עכשיו", כשעמוק בפנים יש פחד מדחייה.
לסדר ולנקות באובססיביות, כשעמוק בפנים יש חרדה.
לא לדבר על דברים שקשה לך איתם בקשר זוגי, כדי "לא לפתוח חזית".
לשתוק בטיפול, דווקא כשמשהו משמעותי מתעורר.
יתרונות ההימנעות לצד המחירים
הימנעות נפוצה מאוד מאחר והיא שומרת עלינו. היא מגנה עלינו מכאב. כשאנחנו חווים בושה, אכזבה, איום או חוסר אונים - במיוחד אם בעבר רגשות כאלה לא קיבלו מקום - הגוף והנפש לומדים לנוע הצידה. לא להרגיש. לא לחשוב על זה. רק להמשיך הלאה.
במובנים מסוימים, ההימנעות היא הצלחה של המערכת הנפשית וההישרדותית. היא מייצרת הקלה בטווח הארוך אבל עלולה להביא למחירים אותם משלמים בהמשך. מחירים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בעייפות, בדידות, תחושת ניתוק או תקיעות, עלולה לתרום לדיכאון ולשמר חרדה.
כשאנחנו נמנעים שוב ושוב מדברים שמפחידים או מכאיבים, אנחנו לא רק נמנעים מהכאב - אנחנו גם מרחיקים את עצמנו ממה שחשוב לנו.
ההימנעות מלהתעמת עם קונפליקט בזוגיות, עלולה להוביל לריחוק.
ההימנעות מהבעת רגשות יוצרת נתק.
ההימנעות מהתמודדות עם פחד - עוצרת תהליכי גדילה והתפתחות.
ולפעמים, בלי לשים לב, אנחנו לא רק בורחים מהכאב - אלא גם ממה שיכול היה לרפא.
אז מה אפשר לעשות?
הצעד הראשון הוא פשוט לזהות. לשים לב, בלי שיפוט, מתי אני בורח. להבין שזו תגובה הישרדותית, שנועדה להגן. ומשם - לאט לאט, בהדרגה - לנסות לבחור אחרת.
בגישת ACT ׁׁ(תרפיית קבלה ומחויבות), אנחנו לא מנסים "להילחם" בהימנעות, אלא ללמוד להכיר בה, לזהות אותה כשהיא מופיעה - ולבדוק:
מה חשוב לי עכשיו? מה הייתי עושה אם הפחד לא היה עוצר אותי?
לא תמיד צריך להיכנס ישר אל תוך הכאב - אבל אפשר להתחיל להתקרב אליו, בזמנים ובאופנים שמרגישים אפשריים.
טיפול פסיכולוגי, יכול לספק מרחב שבו אפשר להתחיל לפגוש את ההימנעות מבלי להיבהל ממנה. להבין מה היא מגינה עליו, ולבחון מתי היא כבר לא משרתת אותי.
Comentarios