הילד בטיפול - אבל מה עם ההורה?

למה גם ההורה צריך מרחב טיפולי

הורים רבים פונים לטיפול לילד שלהם, כשהם מרגישים ש"משהו לא בסדר איתו". הנטייה הטבעית ביותר שלכם, ההורים, היא לרצות לעזור לו, למצוא פתרון. אז אתם משקיעים זמן, פנאי וכסף כדי לשלוח אותו לפסיכולוג שיבין אותו, שייתן לו כלים, ואולי אף עם משאלה קטנה בלב ש"יתקן אותו". אבל אז קורה משהו מבלבל: הפסיכולוג מציע להתחיל דווקא איתכם - ההורים. ופתאום עולה שאלה לא פשוטה: למה אני, אם הבעיה היא אצלו?

דווקא כאן מתחילה אחת ההבנות החשובות ביותר בטיפול פסיכולוגי: הקשר בין ההורה לילד הוא לא רק מקור לקושי - הוא גם המפתח לריפוי. פעמים רבות, ההשפעה ההורית על עולמו הרגשי של הילד עמוקה כל כך, עד ששום שינוי משמעותי לא יקרה אם היא לא תכלול גם את ההורה. הילד מושפע מההורים שלו יותר מכל אדם אחר, וההורה מכיר את הילד טוב יותר מכל אדם אחר. הילד זקוק להורה מווסת כדי ללמוד לווסת את עצמו. הוא זקוק לכך שיבינו אותו באמת - לא רק את מה שהוא עושה (כלומר את איך שמתנהג), אלא את מה שהוא מרגיש - ולעיתים קרובות, דווקא מתוך הקשר הטיפולי עם ההורה, מתאפשרת ההזדמנות לראות את הילד מזווית אחרת.

ארחיב על שני סוגים שונים של התערבויות טיפוליות נפוצות עם הורים: הדרכת הורים וטיפול בהורות. הדרכת ההורים מתמקדת בעיקר ב"מה לעשות"- איך להגיב, איך להציב גבולות, איך ללוות  את הילד ברגעי קושי. לפעמים זו בדיוק העזרה שהורה צריך: הכוונה ברורה, למידה של ידע פסיכולוגי ומקצועי או במילים אחרות - לעשות סדר בתוך הבלגן.

אבל, זה לא תמיד מספיק. לא בגלל שהילד לא מפנים או שהעצות לא טובות - אלא כי משהו אצל ההורה לא פנוי ליישם אותן. הורה מוצף, כועס, או חסר אונים עלול להרגיש שהוא שוב ושוב נופל לאותם דפוסים. טיפול בהורות פונה בדיוק למקום הזה, ובנוסף לשאלה "מה לעשות", נשאל באומץ: מה עובר עליי כהורה? איך זה להיות הורה לילד הזה עבורי? אילו חלקים בתוכי נלחצים או מתגייסים באופן אוטומטי? איפה אני מרגיש מסוגלות? איזה ערכים חשוב לי להעביר לילד שלי? איך זה היה נראה בילדות שלי?

טיפול כזה לא בא לבחון את ההורות אלא להעניק לה מקום - מקום שבו אפשר להוריד לרגע את שריון הביקורת, לנשום, להרגיש, להבין, ולפעמים גם להתאבל על מה שלא קרה - כדי לאפשר לדברים אחרים להתחיל לקרות. בדיוק כמו שהילד צריך שיראו אותו לא רק דרך התנהגותו אלא דרך רגשותיו - כך גם ההורה.

טיפול בהורות הוא הזמנה לראות את שני הצדדים בקשר. לא לחפש אשמים, אלא לחפש חיבור. ומהניסיון שלי, זה הרגע שבו מתחיל מסע עדין ומורכב של שינוי.