מצטיינים מבחוץ, מוצפים מבפנים: החיים בצל הפרפקציוניזם

יש אנשים שהכול אצלם נראה תמיד מסודר: מצטיינים בלימודים, מתפקדים טוב בעבודה, עומדים בזמנים, משקיעים, מדייקים, ובאמת חשוב להם לעשות דברים כמו שצריך. לפרפקציוניזם יש צדדים רבים שמוערכים בחברה שלנו: הוא מביא להישגים, לסטנדרטים גבוהים, לתחושת שליטה, ליכולת לעמוד בציפיות.

אבל לפעמים, מתחת לכל הסדר הזה עלולה להופיע עייפות עמוקה, יחד עם מתח פנימי ופחד לטעות. תחושת הערך העצמי תלויה בתוצאה, אך גם ההצלחה לא באמת מרגיעה, אלא מזינה את הלחץ לפעם הבאה. פרפקציוניזם הוא מעבר לרצון להיות טוב - הוא לא פעם דרך הישרדותית להתמודד עם תחושות לא פשוטות: בושה, פחד מכישלון, צורך להיות מוערך או אהוב. יש מי שמרגישים שאם לא יעמדו ברף מסוים - משהו בזהות שלהם יקרוס. שזו הדרך היחידה לקבל מקום.

וכשזה כך, ההצלחה לא מביאה רווחה- אלא דווקא מתח וחרדה. עולה שאלה חדשה ומטרידה: "מה אם לא אצליח בפעם הבאה?". העולם הפנימי הופך למקום שקשה לנוח בו. אין מקום לטעות, להתבלבל, או פשוט להיות אנושי. יש רק מרדף, דריכות, ולעיתים גם בדידות. עם הזמן נוצר קושי לנוח, לשהות, ולהרגיש ראוי - מבלי להוכיח.

בטיפול פסיכולוגי אני פוגשת את המקום הזה מקרוב. לא כדי לוותר על הישגים או מטרות- אלא כדי להאט ולבדוק מתי המאמץ בא מתוך חיבור למה שחשוב לי, ומתי הוא בא מתוך הפחד מכישלון. כשהפחד הזה מקבל מילים, וכשיש מישהו שנמצא איתי גם כשאני לא בשליטה - לאט לאט נפתח משהו. הופך להיות מותר לטעות. מותר להירגע. מותר פשוט להיות.

אם את/ה מרגיש/ה שהמחיר הפנימי של ההישג גבוה, שהשקט אף פעם לא באמת מגיע - אני מזמינה אותך לפנות אליי, לשיחת היכרות ולבחון האם תוכל/י למצוא מקום עבורך. מקום בו נלמד יחד שלא חייב להיות מושלם/ת אלא שלם/ה עם עצמך.